תסמונת הרצף האוטיסטי (ASD)

סממנים התפתחותיים שונים שיכולים לאותת על המצאות על הרצף האוטיסטי:

מכיוון שאוטיזם בהגדרתו מתייחס להפרעה התנהגותית תקשורתית הוא משויך באופן טבעי לתחומים ההתנהגותיים, פסיכולוגיה ופסיכיאטריה ולכן גם הדגש לאורך השנים באבחון ובטיפול הוא על ההיבטים ההתנהגותיים והתקשורתיים. עם זאת, החשיבה המחקרית והטיפולית מתפתחת לכיוון של הסתכלות רחבה יותר שכוללת גם התייחסות להשלכות ה- ASD על התפתחות (1) המוטוריקה גסה ו(2) העדינה וכן (3) התפתחות תקשורת ושפה של הילד המאובחן עםASD  - תסמונת הרצף האוטיסטי.

בסעיפים הבאים נציין את התחומים האלו ולהביא מרכיבים עיקריים הקשורים לכך ודגלים אדומים שיכולים לאותת על עיכוב ברכישת אבני הדרך ההתפתחותיים  המשמעותיים.

מרכיבים בהתפתחות המוטוריקה הגסה ודגלים אדומים

המוטוריקה הגסה הוא התחום הראשון שבולט בהתפתחות הילוד. התפתחות זאת, שיכולה להיחשב גם כהתנהגות, דורשת דיוק ויעילות. כשתינוק נולד, הוא עובר מסביבה מימית לסביבה שבה מופעלים עליו כוחות שונים מאלו שהופעלו עליו לפני לידתו.

מרגע הלידה, כל ההתפתחות המוטורית מכוונת לפיתוח יכולת התנהלות מיטבית עם כוח הכבידה ומושפעת מהאינסטינקט לתנועה ולחיפוש בכל מנח ותזוזה לאורך היום והלילה. בשלבים הראשונים התינוק רוכש יכולת שליטה על תנועות הראש, מה שמהווה בסיס חשוב ועיקרי להתפתחות המוטורית, כולל יכולת מעקב עם העיניים, התאמת תנועות ידיים, אכילה, נשימה ובהמשך הפקת תנועות אקראיות ובעקבותיהן תנועות מכוונות. שלב ההתפתחות של שליטה בתנועת הראש מתרחש בגיל 2-3 חודשים.

תינוק שמתקשה לפתח שליטה בתנועת ראשו עלול לפתח עיכובים בכל תחומי ההתפתחות שבאים בעקבותיו, כמו התפתחות תנועתיות הידיים, פיתוח יכולות תקשורתיות ופיתוח יכולת משחק. שליטה בתנועת  הראש מביאה לחיזוק שרירי הצוואר ובהמשך לחיזוק והפעלה של שרירי הגוו (בטן וגב).

הפעלת שרירי הגוו במנחים שונים מאפשרת התיישרות של הגפיים והתנסות בתנועות גדולות יותר, מכוונות ומדויקות יותר. בהמשך, חושיו של התינוק מאותגרים בגירויים מחיפוש אקראי או מתוכנן, והוא מתחיל לפתח יכולות של נשיאות משקל על ידי הגפיים העליונות, מה שמאפשר את תחילת התנתקות המגע המאסיבי של גוף התינוק עם הקרקע.

התנתקות זו מהקרקע ממשיכה לאורך ההתפתחות המוטורית עד להליכה. העלות האנרגטית שנגרמת ממגע מאסיבי עם הקרקע יורדת. צמצום בסיס התמיכה מאפשר פיתוח תנועתיות מגוונת ומכוונת יותר במרחב.

ההתפתחות המוטורית כפי שתוארה מביאה איתה בד בבד התפתחות תקשורתית שתואמת את היכולות המוטוריות, כמו יכולת הפניית מבט לעבר קול מוכר, יכולת הרמת יד לכיוון מסוים המתפתחת ליכולת הצבעה וכו'.

תינוק שטונוס הגוף שלו נמוך או לחילופין גבוה יחווה קושי בפיתוח תבניות תנועה איכותיות ויהיה עליו לפתח יכולות קיבוע כדי להסתדר עם הרצון והצורך שלו לנוע. קיבועים אלו יאטו את ההתפתחות הכללית של הפעוט ואף עלולים לפגוע באיכותה.

כך למשל נמצא שתינוקות שהראו עיכובים בהתפתחות המוטורית אובחנו בהמשך כנמצאים על הרצף האוטיזם, אך יחד עם זאת, התגלה שהתערבות מוטורית שיפרה את היכולות המוטוריות של התינוקות.

נושא נוסף בתחום התפתחות המוטוריקה הגסה שיתכן ויכול לנבא הימצאות של תינוקות על הרצף האוטיסטי הוא יכולת ואיכות חציית קו האמצע של הגוף עם הגפיים העליונות. נמצא שתינוקות וילדים עם עיכוב התפתחותי חוצים פחות את קו האמצע עם הידיים, ולכן חשוב לבדוק זאת וכן לחקור את השלכות ממצא זה על יציבות הגוו.

הבנת יסודות ההתפתחות המוטורית, מה מניע אותם ומה מעכב אותם, הכרחי לטיפול בכלל התינוקות והילדים ובפרט לאלו שעשויים להיות מאובחנים בהמשך כנמצאים על הרצף האוטיסטי.

מרכיבים בהתפתחות המוטוריקה העדינה ודגלים אדומים

מוטוריקה עדינה אצל פעוטות מתייחסת בדרך כלל ליכולות של הושטת יד לצורך נגיעה, הרמה, לקיחה, ביצוע מניפולציות על אובייקט או שילוב של פעולות אלו. היכולת לשלב מידע חזותי יחד עם הושטת יד או אחיזה מתפתחת בגילאי 3-4 חודשים.

יכולת זו מתפתחת בעקבות התפתחות של מערכת הראייה והיכולת לייצוב הראש. במחצית השנייה של השנה הראשונה לחיי התינוק, מתחיל השלב השני של ההתפתחות בו התינוק לומד להתאים את תנועות היד להתנסות.

היכולת לתמרן חפץ בידיים טרם תפעולו על מנת לאחוז בו באופן שיהיה יותר יעיל לשימוש מגיעה לבשלות רק לאחר מס' שנים. היכולת להשתמש בידיים תלויה ביכולת התינוק לשלוט ביציבה. בקרב תינוקות בני 4-6 חודשים נמצא קשר בין יכולת התאמה של יציבה ליכולת הושטה טובה יותר.

ילדים שאובחנו כנמצאים על הרצף האוטיסטי הראו בגיל ינקות חוסר עניין במשחקים שדורשים קשב. חוקרים הסיקו שיש קשר דו כווני בין התפתחות יכולות מוטוריות לבין התפתחות יכולות קשב ותקשורתיות, אשר ביחד מאפשרות משחק משותף או מפותח.

בנוסף, כאשר קיימת פגיעה בוויסות התנועתי, בעיקר הוריזונטלי של הגפיים העליונות וייצוב הגוו, ניתן גם כן לראות השפעה על יכולת הדיוק בשימוש בידיים לצורך מחוות, משחק ושאר פעולות היום יום.

 מוטוריקה של הפה, השפה והתקשורת ודגלים אדומים

כעשרה שבועות בממוצע לאחר הלידה התינוק לומד לחייך, זאת כתגובה לפנים מחייכות שהוא רואה מולו (חיוך חברתי). העניין שתינוק מגלה בפנים אנושיות מהווה בסיס חשוב להתפתחותו. התפתחות הדיבור נסמכת על אינפורמציה סנסורית המגיעה משמיעה ומועצמת על ידי מידע חזותי.

החל מגיל מאוד מוקדם, תינוקות מפיקים קולות כמו בכי וצחוק ובנוסף גם קולות מבשרי דיבור. ככל שגיל התינוק עולה, רפרטואר מבשרי הדיבור מתרחב והופך למורכב יותר.

בגיל 5-10 חודשים מתפתח מלמול. בגיל 12 חודשים בממוצע, התינוק מפיק מילים ראשונות. ההתפתחות השפתית נמשכת לאורך מספר שנים. השלבים המוקדמים של חקר תחושתי של הפה על ידי הכנסת ידיים, רגליים או חפצים חשובים להתפתחות שלבים מאוחרים יותר הכוללים תיאום בין שרירי הפנים והפה בזמן דיבור. בנוסף, מעבר מאכילה מבקבוק בעזרת מציצה לאכילה בעזרת לעיסה, של מרקמים שונים, מביא להפעלת הלשון והלסתות ולתרגול שרירים החשובים לפעולת הדיבור.

בילדים שאובחנו כנמצאים על הרצף האוטיסטי ניכרו קשיים בפעולות אלו, הקשורות בהפעלת שרירי הפה והלשון, בגיל ינקות ואף בגילאים מאוחרים יותר של תקופת הילדות.

 תחומים התנהגותיים התפתחותיים באוטיזם ודגלים אדומים

ילדים שמאובחנים עם ASD מתמודדים בגילאים צעירים יותר עם מגוון קשיים תפקודיים: שינה, אכילה, רגישות חריגה לרעשים ולריחות, אי נעימויות תחושתיות שונות, כמו הלבשה, קושי עם מעברים ושינויים וכאבים שונים במערכת השריר שלד. סימנים אלו ניכרים בילד עם ASD עוד בשנה הראשונה לחייו.

לדוגמא, נמצא שתינוקות רבים שבגיל 6-12 חודשים הראו קושי בתחום האכילה, כמו  בררנות יתר או רגישות למרקמים ולריחות של מאכלים מסוימים אובחנו בהמשך כבעלי אוטיזם. הקשיים התפקודיים יכולים להופיע כסממנים ראשוניים או משניים, כלומר הסיבה או התוצאה ויכול להיות שבעיות עיכול ואכילה גורמים לכאבי בטן ולחוסר איזון בכמויות המזון שהתינוק מקבל, מה שיכול להביא לאי-שקט, אי- נוחות, רגזנות, בעיות שינה ובעיות תחושתיות. סימנים מבחינים ספציפיים אלו יכולים להשפיע על כל התפתחות התינוק.

מרכיב נוסף משמעותי בתחום ההתנהגותי הוא היכולת ליצר קשר חברתי או קשר משותף (joint attention). תשומת לב חברתית כוללת שילוב יכולות של קשר עין וקשר שמיעתי. כלומר, אצל ילדים עם רמה נמוכה של תשומת לב חברתית נראה הימנעות או חוסר ביצירת קשר עין וכן חוסר תגובה לדיבור או לקריאה בשם הילד.

רמה נוספת של הקשר בין תשומת לב חברתית לקשר עין וקשר שמיעתי בא לידי ביטוי בצורך של הפעוט לשתף את הוריו בגירוי קולי שהשפיע עליו, על ידי יצירת תקשורת שכוללת קשר עין או הפקת קול. בתינוקות ובילדים בעלי ASD נמצא שקיימת פגיעה משמעותית בתקשורת שבאה בעקבות גירוי קולי. כלומר, נמצא שילדים המאובחנים עם ASD שומעים היטב, אבל הבחירה לשתף את ההורה אינה כפי שניתן למצוא בילדים ללא ASD.  כמו כן, ילדים עם ASD התקשו למקם את מקור הקול או הצליל שהושמע להם.

Zwaigenbaum  במאמרו, מצביע על סממנים התנהגותיים נוספים שיכולים לעזור לאבחן ASD בשלבים מוקדמים של הילדות, הכוללים: תנועות חוזרניות, טמפרמנט לא יציב או חריג בעוצמות ובתדירות, קושי חריג במעברים, הימנעות או התנגדות למגע וקשיים בהרדמות ובשינה רציפה או להיפך- שעות ממושכות באופן חריג של שינה ושלא תואמות גיל

התפיסה הרווחת שלילדים על הרצף האוטיסטי אין קושי במוטוריקה הגסה, אינה נכונה. ילדים אלו לוקים באיכות ובמגוון היציבתי והתנועתי.חלק מהתינוקות עם העיכוב בהשגת אבני הדרך המוטוריים והתקשורתיים יוגדרו בהמשך התפתחותם כילדים עם תסמונת הרצף האוטיסטי. על ידי הקניית איכויות תנועה נורמאליים עם דגש על האיכות והשגת אבני הדרך המוטוריים נתן למזער את הקשיים העתידיים.  

להמשך קריאה

-------------------------------------------------------------------------------------------------------